פסק-דין בתיק עפ"ג 18756-03-11

בפנינו שני ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על גזר דינו של בית משפט  השלום בכפר סבא (ס.נ. כב' השופט גולדס) בת"פ 2537/09 לפיו נידון הנאשם (שייקרא להלן : "המערער") לשישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודת שירות, מאסר מותנה והתחייבות.

בעפ"ג 18756-03-11 מערערת המדינה על קולת העונש.

בעפ"ג 41684-03-11 עסקינן בערעור המערער על חומרת העונש.

1.         המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן והופנה לתסקיר שירות מבחן.

2.         המערער והמתלוננת התגרשו כשנה לפני ארועי כתב האישום המתוקן ובמסגרת הסכם הגירושים נשארו המתלוננת וילדי בני הזוג, להתגורר בביתם המשותף.

            על פי האישום הראשון במהלך חודש ספטמבר 2009 חזר המערער להתגורר עם המתלוננת בבית לתקופת ניסיון כשהוא ביקש לחזור לחיים משותפים והמתלוננת ביקשה ממנו מספר פעמים לעזוב את הבית.

            במהלך חג סוכות איים המערער על המתלוננת בכך שאמר לה שאם לא תסכים לחזור אליו, יהרוג אותה ויתאבד. באחת ההזדמנויות איים על המתלוננת כשהחזיק בידו אקדח ובו מחסנית, כיוון אותו לעברה, כששעה קלה קודם לכן, איים באומרו שיהרוג אותה ויתאבד.

            למחרת הארוע הבהירה המתלוננת למערער פעם נוספת כי אינה מעוניינת לחיות עימו וביקשה שיעזוב, אחרת תאלץ להתלונן במשטרה. לשאלת המתלוננת אם יכניס לשוטרים כדור בראש השיב: " תחשבי מה שאת רוצה".

            על פי האישום השני בעקבות המעשים נושא האישום הראשון, עזבה המתלוננת את הבית ועברה לדירת מסתור בצפון הארץ. ביום 5.10.09 במהלך נסיעה של הנאשם ובתו ברכבו, איים על הבת בפגיעה במתלוננת בכך שאמר לה שהוא יסע לקרית שמונה והוסיף: " כל עכבר יוצא מהמחילה שלו בסופו של דבר" והוא יא תר את אמה.

            המערער הורשע בשתי עבירות איומים ובעבירה של הסגת גבול.

3.         מתסקירי שירות המבחן שהוגשו לבית משפט קמא עולה כי המערער השתלב בהליך טיפולי מוצלח בפיקוח שירות המבחן, בסמוך לאחר שחרורו מהמעצר. בהמשך, ביום 19.9.10, חזר המערער להתגורר עם המתלוננת, בהמלצת שירות המבחן ותוך ביטול צו ההרחקה. המתלוננת תיארה את השינוי החיובי שעבר המערער מאז השתלב בהליך הטיפולי, כשהמערער עובד שעות ארוכות כדי להתגבר על הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה המשפחה.

            שירות המבחן התרשם שההליך המשפטי, המעצר והתנאים המגבילים הוו גורם מרתיע ומפחית סיכון לעתיד. בסופו של יום, המליץ שירות המבחן לסיים את ההליך בענישה שיקומית של צו מבחן למשך שנה.

טיעוני ב"כ הצדדים:

4.         ב"כ המדינה ציין בהודעת הערעור ובדיון שבפנינו כי מעשיו של המערער אינם בגדר מעידה חד פעמית והמתלוננת נפלה קורבן להתנהגות אובססיבית ודורסנית מצד המערער. השימוש באקדח כדי לאיים ולהטיל אימה גרם לה לחשוש לחייה, לעזוב את ביתה ולעבור למקום מסתור. גם לאחר שעזבה לא חדל המערער ממעשיו, המשיך לרדוף אותה ולאיים עליה באמצעות בתם ובכך ערער נפשית את המתלוננת ובני המשפחה.

            בימ"ש קמא ביכר את נסיבותיו האישיות של המערער על פני האינטרס הציבורי המחייב העברת מסר חד משמעי בענישה חמורה, מאחורי  סורג ובריח.

בטיעוניו בפנינו הוסיף כי בית משפט קמא לא קיבל את המלצת שירות המבחן בסברו כי יש בה משום מסר שלילי לחברה ואף ציין בגזר הדין כי בעבירות אלה הענישה האחת והיחידה הינה מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. מנגד הסתפק במאסר בעבודת שירות שאינו מרתיע ובכך טעה, כשהעונש הראוי צריך להיות לפחות שנת מאסר.

5.         ב"כ המערער טען בהודעת הערעור ובדיון שבפנינו כי המערער כבן 58, ללא עבר פלילי או תיקים פתוחים, היה עצור בגין העבירות הנ"ל לראשונה בחייו, כחודש וחצי. לאחר מכן שהה במעצר בית מלא כארבעה חודשים ובהמשך במעצר בית חלקי על פני ארבעה חודשים נוספים ובכך נענש ענישה קונקרטית משמעותית. המערער הודה, קיבל אחריות מלאה למעשיו, נוטל חלק בקבוצה טיפולית על פני תקופה ממושכת. בני הזוג שבו לחיות יחד ופניהם לשיקום. ב"כ המערער הפנה להמלצת שירות המבחן לסיים ההליך בענישה שיקומית הכוללת צו מבחן בלבד ואף המליץ להימנע מהטלת צו של"צ שיכביד על המצב הכלכלי הקשה של המשפחה.

עוד נטען כי יש ליתן משקל מכריע להמלצת שירות המבחן כגוף האמון על הערכת סיכונים ושיקום ולאמץ את המלצותיו.

דיון והכרעה